מאת: סיגלית עצמון | פורסם: 13.05.2015 14:20

"לא הצלחתי לחיות עם המחשבה שהדור הצעיר שלנו יגדל מבלי לחוש מה זו מסיבה אמיתית למדינה", אומר נתי סיידוף, יזם פסטיבל יום העצמאות הישראלי בארה"ב

עם היסטוריה כל כך ארוכה, נפילות ועליות, הרבה מלחמות וקצת שלום, חורבן בית המקדש, תורה, דת, גלות, יציאה ממצרים, הליכה במדבר 40 שנה, כל זה ועדיין בכל זאת משהו חסר. אם תשאלו ישראלי מה עושה אותו ישראלי, יהיה קשה למצוא מאפיין אמיתי וברור ששייך לנו הישראלים: האם זה תרבות? חינוך? חוק ומשפט? אמנות? פלאפל? יום העצמאות של מדינת ישראל? אנחנו עם חופשי. אבל מה זה אומר שאנחנו עם חופשי שחוגג את יום העצמאות?

נתי סיידוףנתי סיידוף (בתצלום מימין), איש עסקים ישראלי-אמריקאי, חבר בוועד המנהל של ארגון הקהילה הישראלית-אמריקאית (IAC) בלוס אנג'לס ותורם נדיב, תושב אל.איי, האיש שמאחורי הרעיון של פסטיבל יום העצמאות הישראלי בארצות הברית, מציג לנו את כל המפה.

הוא מתחיל ביום בו נפלה ההחלטה: "לפני 35 שנים לערך, היום בו משפחתי ואני מצאנו עצמנו קמים בבוקר יום ראשון, נועלים נעלי ספורט לובשים בגדי כחול-לבן ומגיעים ל'ראנצ'ו פארק' בלוס אנג'לס - נקודת ההתחלה של צעדת יום העצמאות. 18 ק"מ מבלי להתלונן. ילדים, נשים וטף, שרים ורוקדים, חוגגים עצמאות ברגליים".

היו אז מעט יותר ישראלים מכיום, הרבה יותר יהודים. כולם הבינו את משמעותה של המסיבה הגדולה הזו. הפדרציה היהודית בעיר לקחת על עצמה את תפקיד המארגן והמממן. הם התחילו בצעדה וסיימו בפארק. אנשי הרוח והדעת של לוס אנג'לס עלו לנאום, קצת משחקים לילדים ואוכל. בעיקר פיתה פלאפל... כי אצלנו אין מסיבה בלי אוכל ישראלי.

"באיזשהו שלב זה עבר לוואלי", נזכר נתי, "הפדרציה תמכה שנה-שנתיים ולאחר מכן הודיעה שנגמר הכסף. מתנדבים מהקהילה לקחו את השרביט, אבל גם הם נשברו. לא יכלו לעמוד בנטל הכלכלי.

מצאנו עצמנו לפני 5 שנים בלי פסטיבל. יש פה עיר עם 600 אלף יהודים מתוכם 250 אלף ישראלים בלי מסיבת יום העצמאות.

"זה הדיר שינה מעיני. לא הצלחתי לחיות עם המחשבה שהדור הצעיר שלנו יגדל מבלי לחוש מה זו מסיבה אמיתית למדינה. שיגדל מבלי לחוות מה זה לצעוד, לשמוח ולנפנף בדגל כחול-לבן. הציק לי שהיה רעיון מעולה שפתאום נגוז. ואז נפלה ההחלטה -  עושים מעשה! זה אכן היה רעיון שלי".

הרעיון הפך למשימה. ארגון הקהילה הישראלית אמריקאית (IAC) נרתם ואיתו נרתמו כל מי שהיו משוייכים אליו. טובי האנשים. אנשים כמו נתי סיידוף אשר החליטו כי קהילה בלי מסיבה לא תהיה.

8 חודשים לפני הפסטיבל מתחילות ההכנות.

צוות ייחודי ומקצועי במיוחד הוקם לפסטיבל הזה, בראשו עדי דרורי, המפיקה הבלתי מעורערת של הפסטיבל.

רוקמים תכנית. זה לא פשוט.

הקהילה שלנו בנויה מחתך גילאים ולכולם מגיעה התייחסות. לקטנים ביותר – שכבר מגיל צעיר יטעמו את הטעם של  מדינת ישראל, לגילאי הביניים – שיסכימו לבוא עם ההורים לחוויה הזו... ליצור להם עניין רציני, ולמבוגרים – קצת זיכרונות מהבית. 


נתי: "זה התחיל בזה שרצינו להחזיר את צעדת יום העצמאות לקהילה, אבל מסתבר שהיום צעדה זה כבר לא IN, היום יש יותר תנועה בכבישים, יותר חוקים ופחות כיף לעשות צעדה. לא רצינו לוותר, אז בנינו צעדה קטנה יותר. השנה הצעדה יוצאת בחסות ארגון המלחמה באנטישמיות Stand With Us תחת הכותרת 'מצדיעים לישראל, צועדים כחול-לבן', להראות סולידריות עם ישראל. 2 ק"מ בסביבות הפארק, מ-9:30 בבוקר יצעדו ילדים מבתי ספר שונים, אנשי הקהילה וחברי תנועת 'הצופים'... לזכר הימים ההם".

לא צריכים לפחד

איך חגיגה כזו הופכת להיות שליחות בעיניך? שאלתי.

נתי: "היום יותר מתמיד, לאור המצב באירופה, יהודים מפחדים ללכת עם סמלים יהודים כמו מגן-דוד על הצוואר וכיפה על הראש, ועולה הצורך להראות סולידיריות עם המדינה שלנו במקום שאנחנו לא צריכים לפחד, במקום שאנחנו יכולים ללכת בראש זקוף ולהגיד: אנחנו יהודים.

"זה כיף לחגוג את החג של מדינת ישראל בצורה חופשית. זו פריבילגיה. מצווה עלינו להשתמש בפריבילגיה הזו. זה גם המסר שלנו לילדים שלנו. הילדים שלי מאוד קשורים למדינת ישראל הם מאוד ציונים. הם נסעו פעם בשנה לישראל, כי יש להם אבא ישראלי... אבל הרבה ילדים וגם מבוגרים לא יכולים להגיע למדינת ישראל. למעשה רוב היהודים בארה"ב לא מגיעים למדינת ישראל. לצערנו הרב הם שומעים עליה בעיקר בחדשות ולא רואים וחשים אותה במציאות. עלינו החובה להביא להם את התחושות לפה כדי שהם יבינו מה זו מדינת  ישראל. אנחנו צריכים להביא את מדינת ישראל אליהם".

מדינת ישראל אינה רק מקום אלא גם רעיון שצריך להנציח אותה מכל מקום בעולם. זו מהות פסטיבלי העצמאות הישראלים בארצות הברית.

***

הפסטיבל השנה מסמן את כברת הדרך אותה עברה הקהילה בלוס אנג'לס בפרט וברחבי ארה"ב בכלל: 5 פסטיבלים מחוף לחוף מביאים לנו את המיטב של ישראל. השנה נבנה הפסטיבל בסימן "ירושליים של זהב" - אפשר יהיה לעשות עצירה קלה בכותל המערבי ולשים פתק משאלה, ולעבור חוויה בלתי נשכחת במנהרות הכותל. ביקור קצר במרחב  Art & Craft  לילדים הקטנים. ולקטנים יותר מתקני שעשועים.

לדור הצעיר הוקם מתחם "פגוש אותי בבר". תחרות "אינסטגלובל", תחרות אינסטגרם "ישראל 24/7" תציג לנו את התמונות המנצחות בתחרות. התמונות יספרו על סגנון החיים בישראל.

לא מפספסים את ביתן הטכנולוגיה, ואם חסר לנו מהריחות האמיתיים של ישראל, קבלו את שוק מחנה יהודה. אמיתי - עם כל הריחות, הטעמים, החוויות. ממש ירושלים שלי. בבמה המרכזית ייהנו הילדים ממופע של דוד חיים, המבוגרים מהאמן שלומי שבת.

המדינה חוגגת יום הולדת 67. ומי שמכיר אותנו יודע, שהכי הרבה אנחנו אוהבים לחגוג ימי הולדת. לי, לחברים שלי ובטח למדינה. וזו לא סתם מסיבה. זו חגיגת הנצחון הפרטית שלנו מול העולם.

מאז יום העצמאות הראשון של מדינת ישראל כבר עברו 66 שנה, אך השאלה "מה זה בכלל להיות ישראלי?" אקטואלית יותר מתמיד. היום אנו עומדים בפתחה של הגדרה חדשה: "ישראלי-אמריקאי".

נתי, מה אתה חושב שהשתנה בקהילה הישראלית בשנה האחרונה?

"כתוצאה מהעשיה של ארגון הקהילה הישראלית אמריקאית נוצרה התקרבות של הישראלים-האמריקאים אחד לשני ובתוך כך התקרבות לישראל. מאידך יש התרחקות מסויימת של הרבה יהודיים פחות מסורתיים מישראל. המטרה שלנו היא לצרף אלינו את האנשים החילוניים, אלו שלא מתחברים לישראל דרך הדת. אנחנו ניתן להם אופציה אחרת, פורטל של התחברות דרך ישראל".

תובנה אישית: הייתי בכמה מקומות בעולם אבל אני עדיין מאמינה שישראל משעשעת יותר, ירושליים מעניינת יותר, ומנהרות הכותל מעניקות חוויה רוחנית חזקה יותר. נכון שאני לא אובייקטיבית, אבל מי קבע שמי שאוהב את מדינת ישראל הוא אובייקטיבי

עצמאות שמח קהילה שלי. חגיגת יום העצמאות שלנו, בשבילנו ולתפארת מדינת ישראל.

Download complete article: